Diver Festival 2019: Contemporary Dance in Tel Aviv - Jaffa

© All rights reserved

  • mail
  • Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon
 
 

Bosmat Nossan, Soulty.

Photo: Yuval Cohen

Ido Feder, At Hand! (Hicon!).

Photo: Avi Golran

Vicenet Riebeek, One of a kind

 

Michele Rizzo, HIGHER.

Photo: Alwin Poiana

על אודות הפסטיבל
About the Festival

פסטיבל צוללן למחול עכשווי מציג כל שנה במשך שלושה שבועות אינטסיביים. במסגרתו, עבודות מאת כוריאוגרפים מובילים, צעירים ומנוסים, מהארץ ומחו"ל ברחבי תל אביב ויפו במגוון חללים. הפסטיבל קורא למחול ששפתו ייחודית, מחול שמנהל מגע עם המקומי והעולמי, מחול שהוא תוצר של שיתוף פעולה בין גופים רבים, מחול שחושב את עצמו ומדמיין את עתידו.

 

לצד המופעים, הפסטיבל מבקש לחשוב את תפיסת ההווה לצד חקירת העבר – וכך, ההיסטוריה, התיאוריה והפילוסופיה של המחול מקבלות חשיבות. הממד הפוליטי, האסתטי והחברתי של המחול שואפים להיות מוצגים אחד לצד השני ולכן הפסטיבל מזמין ויוזם שיתופי פעולה עם אנשי אקדמיה, עיתונאים, מדיות אמנותיות נוספות, ארגונים חינוכיים ועוד רבים, על מנת לחגוג את המחול במגוון דרכים. כך שלצד המופעים מתקיימים אירועי מחול נוספים בהם סדנאות, הרצאות, הקרנות, דיונים לוהטים, מסיבות ועוד. חגיגת מחול עכשווי.

 

הפסטיבל ידוע בעצמאותו, שכן אינו מזוהה עם אף ארגון ממוסד בשדה המקומי. בו בזמן, הוא משתף פעולה, יוזם ומוזמן לעבוד כל הגורמים של עולם המחול בישראל. הפסטיבל שואף לתכנית חדשנית וגישה אינטלקטואלית למחול בישראל. הפסטיבל הוא שחקן מרכזי בגל המחול החדש בישראל, שקורא ליותר מחשבה, מוטיבציה אמנותית ומעורבות פוליטית בשדה.

. . . . . . . . . . . . .

Diver Festival for contemporary dance is annually taking place over 3 intense weeks. During the festival, performances are presented all over Tel Aviv-Jaffa in different venues, theaters, museums and performance space. The content performed is introducing young and experienced leading choreographers from Israel and abroad. Next to the shows, the festival wishes for the conception of the present to transpire alongside the investigation of the past – thus, the history, philosophy and theory of dance are of importance to the festival. The political, aesthetic and social dimensions of dance are meant to appear together. Therefore, The festival invites and initiates collaborations with academics, journalists, other medias and artistic forms, educational organizations and many more, in order for dance to be celebrated in varied ways and appearances. Next to the shows, other dance related events are taking place, such as workshops, discussions, lectures, screenings, heated debates, parties and more.

 

The festival is known for its independence as it is not associated with any major instituiton in the Israeli dance scene. At the same time, the festival collaborates with all of them. The festival thrives for innovative programation and intellectual approach to dance in Israel. It sees itself as a leading actor in the current new wave of dance in Israel, which calls for more thought, artistic motivation and political engagement of the field.

. . . . . . . . . . . . .

ניהול אמנותי וכללי: עדו פדר |  מייסד: משה שכטר אבשלום | הפקה: הדס פדר ויותם מיכאל יוגב | עיצוב גרפי: סטודיו אחלמית | דימוי ראשי: אדוארד מונק, תומר רוזנטל יחסי ציבור: מירה אן בינרט| אינסטגרם: נעה שחף

Artistic and General Director: Ido Feder | Founder: Moshe Shechter Avshalom | Producer: Hadas Feder & Yotam Michael Yogev | Graphic Design: Amethyst Deceiver | Lead Image: Eduard Munch, Tomer Rosenthal | PR: Mira Ann Beinart | Instagram: Noa Shahaf

יש הרואים בהיפסטרית דמות מנומנמת, אדישה, פסיבית. קומיסרית של תרבות בורגנית שמחלקת ציונים טפלים לפי הדוגמות של נטפליקס, הפוליטקלי קורקט והפוליטיקה של הזהות. זו תמונה טרגית עבור סובייקט של האמנות, שהשיח פוליטי שעבד אותה בשל איבוד כוחו שלו תחת הקפיטליזם. 

אם כן, מה לה ולהיסטריה?

למעשה, ההיפסטרית חייבת להיות הי(פ)סטרית: היא סובייקט תחת סוף העולם הקפיטליסטי, תחת האצה טכנולוגית אקספוננציאלית שדינה כליון הגוף, קריסה כלכלית שמובילה לעוני ומוות המוניים. היא חלק מהדור המוזר שידיעת המוות עבורו אינה מיוצגת בפנטזמה על אטום או עמ״בים. אלא, דינו לצפות בכל בשידור ישיר באמצעות איברי הגוף החדשים שבידנו. 

 

!Hypsteria היא הצעה אמנותית של הגוף הרוקד. 

!Hypsteria היא הצעה לאקט נפשי - היסטריזציה של היות היפסטרית. שכן, היסטריזציה היא הדרך היחידה לדעת משהו, לחוש מחדש את גופנו רגע לפני סופו. 

הרי, השאלה של ההיסטרית לפסיכואנליטיקאי: ״תגיד לי, ממה אני סובלת?!״ - היא הצפה של חרדה ותשוקה שכתובות בגוף, שתמיד נתקלת בשתיקה של ״זה שיודע״. רק כך היא תוכל לנסח ידע משל עצמה. השתיקה שחווה ה-הי(פ)סטרית רועמת יותר מאי פעם, מקורות הסמכות וההנהגה נעלמו מן העולם ושיחים פופוליסטיים מושלים בנו מימין ומשמאל. 

להיסטרית, לכל הפחות, הייתה ה״התעלפות״ - ומה לנו? 

המחול הוא מזור אחרון. 

 

פסטיבל צוללן ― !Hypsteria ― הוא הרגע בו ההי(פ)סטרית עושה מעשה!

היא רוקדת את המסמנים של עולמה, מתמסרת לאמנות גבוהה/נמוכה, אופנה, פופ, פוליטקילי-קורקט, יחסי כוח, פוליטיקה, רשתות חברתיות, אסון האקלים, מגדר, קוויר, מייקל ג׳קסון, קלאבינג, מוזיקת טכנו, טיפול, ביקורת, ציניות - וזאת כדי שנוכל שוב להאמין. 

!Hypsteria היא לא גאולה ― אלא התגייסות, התחיילות, תחושת היכון! לעבר האמת, לעבר אמנות שזולגת למציאות ומחברת את הגוף מחדש לידע כפי שידעו לעשות ״ההיסטריות המתעלפות״. 

אין כאן הבטחה לסוף טוב. אף אחד לא יציל אותנו. 

אבל לכל הפחות נעשה כנופייה של היפסטריות, שאולי כפי ששפינוזה כבר הציע מזמן, יהיה להן את הידע איך לסבול את המוות קצת יותר טוב.

!Hypsteria

 

!Hypsteria

Lilach Pnina Livne, Young Girls Wanna Dance Their Spirit.

Photo: Eyal Agivayev

 
שותפים
Collaborators

Danny Neyman, Walk in the Park.

Photo: Luc Depreitere

Some see the Hipster as a sleepy, indifferent, passive figure. A Bourgeois cultural commissar that judges reality according to the dogmas of Netflix, political correctness and identity politics. A tragic image for the subject of art, whose subordinated by political discourse due to its own loss of power under capitalism. 

In fact, the hipster must be hypsterical: she is subject to the inescapable grip of capitalism, experiencing exponential technological acceleration, and constantly facing economic collapse which signals impending mass poverty and death. We are of a peculiar generation that cannot represent it's impending doom through phantasms such as the atom bomb and UFOs. Rather, we are doomed to watch it all live, using our new plastic/metal body parts ‘at hand’. 

 

Hypsteria! is an artistic proposition of the dancing body. 

Hypsteria! offers a psychic act ― a hysterization of being hipster. As hysterization is the only way to know something, to sense one’s body again before its demise. 

Indeed, the question the hysteric asks to her psychoanalyst: “Tell me, what do I suffer from?” - is a flood of anxiety and passion inscribed in the body, which only receives the silence of “the one who knows”. This is the only way she could formulate her own knowledge. The silence the Hypsteric experiences is stronger than ever before, as authority and leadership are gone from the world and populistic discourses govern us from left and right. 

The hysteric at least had her ‘fainting’ - what do we have?

Dance is our last resort.

 

Diver Festival ― Hypsteria! ― is the moment when the hypsteric acts!

She dances the signifiers of her world, giving herself to high/low art, fashion, pop, political correctness, power relations, politics, social network, climate change, gender, queer, Michael Jackson, clubing, techno, therapy, critisism, cynisism - but only so we can believe again.

Hypsteria! is not redemption ― but recruitment and preparedness for truth, for art that trickles into reality, and reconnects the body to knowledge, as the “fainting hysterics” did.

This is not a promise of a happy end. Nobody will save us.

But at least, we shall become a Gang of Hypsterics, which just might, as Spinoza has long ago suggested, give us the knowledge of how to tolerate death a bit better.