שומו שמיים, איך נצעק עתה? באו עלינו לַמִּלְחָמָה, ואנחנו עליהם. ונִשַּׁבְתָּה הארץ בידי קרקסי-מסכים ומפלצות. נותרנו מתבוששים באָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב. וַיִּקָּבְצוּ ישראל פסטיבל, לְבַקֵּשׁ שוב את קולה. בעזרת נָשִׁים , הכצעקתה באה אלי? אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים- מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי? ועזרתן היא למעלה ממקום האנשים. והיא אינה פוליטיקה, לא תודה. והיא אינה מוסר, חה חה חה. והיא כנגדו עושה גוף ולחש: ״דת דן, דת דן ״, עדיין בכל מאודה! הנה, ישראל כִּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ יַחְדָּיו עומדים במחיצות מאחורי וילונות מוחרמים בעזרת נָשִׁים אורבים וערבים. אויה הציונים, וחבריהם, הכופרים, הטובים, מסתכלי הטלוויזיה, מנתחי המתים. אויה בעזרת נָשִׁים , מסתתרים, איש ברעהו סונטים, מבכים, במחולם ממשיכים, לוחשים: ״דת דן, דת דן !״, בעזרת נָשִׁים מחפיצים וחפצים. יִּוָּעַץ צוללן אֶל-הָעָם, בִּעיר הלבנה וִירוּשָׁלִַם– וַייכנסו כולן, כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב החָצֵר הַחֲדָשָׁה, חצר יפה, בעזרת נָשִׁים גיזרתה! וַיַּעֲמֵדו עמהו מְשֹׁרְרִות וּמְהַלְלִות: ״רַב שָׂבַעְנוּ בוּז ושיח-עצלתיים, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ- שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ הַלַּעַג והַשַּׁאֲנַנִּים, בעזרת נָשִׁים, הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים, והידד לאמנים!" ותצעק טוני ליבלינג מתוך ההמון: ״נָשִׂים סגנון בציון; צוואתנו מוזיאון!״ וַיַעֲלוּ שוב יְרוּשָׁלִַם, וַיָּבֹאוּ נָשִׁים קפדניות בזירתן. בין מוסכי תלפיות, בְוִיּוֹלוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת, ידומו ויעלזו קברטים. הנשים עושות מחול במות, בג'ינס, מושכות עור ומשחקות. ויצעק הצוללן ועמו קוהלות דת דן : ״אל נא רפא נא לה, אל נא רפא נא לה״ ויצעקו הנשים: ״רפא שִׂיחַ וְשִׂיג ודֶרֶךְ ארץ! אוּלַי נִשָּׁן וְאוּלַי נִיקַץ! בעזרת נָשִׁים , חולמין חולמין.״ נותרים חשופים כחיים מוטלים בעמק הברכה, ומתעקשים: ״נָשִׁים, נָשִׂים! סודות, כשפים, בין חג עבדים וצאת אבל, אל אש מדורה, במחשכין, בחמסין, בעזרת נָשִׁים , בין המילים והדברים, צוללין צוללין.״