לאחר העליה לרגל לתיאטרון בבירה, נתדרדרה חזרה לגוש דן. נפגש כעת בצומת ערים ודתות, בבי״ס תיכון ערבי ממלכתי ביפו, ונצא בשעת דמדומים לסיור רגלי בתערוכה פרפורמטיבית. נפגוש בפארק פסלים ציבוריים, גופים חיים, נופי ערים, סמלים דתיים ואיתני טבע. כחבורת מאמיני דת דן, נכנס יחדלריו לגלריה הציבורית שהיא מרחב מחייתנו הממשי. בכוח פיסול, ריקוד, מוזיקה ופרפורמנס נתעקש על עולם האמנות גם כמרחב סקטוריאלי ורוחני עבורנו. כך, למרות שאנו בודדים במערכה, נופיע בעדינות את פועלנו במרחב שאולי דוחה אותנו. כמובן שמוזמנים הסובבים להצטרף אלינו, אך לא נתעקש וזו גם לא מטרתנו. עם פנים מערבה, למרגלות הים התיכון, נחוש את עוצמת כאב המקום ונתפלל עבור ועם האמנות.
קונספט ואוצרות: עדו פדר
בתמיכה עיריית תל אביב, חלק מאירועי ״אוהבים אמנות עושים אמנות״
יצירות משתתפות:
חורבן פנימי
שאול דהאן
תודות לאנה ווילד, אמיר בולצמן אמיר מאיר ויוני ניב
בעבודה זו, בוחן דהאן את מערכת היחסים שנוצרת בנגינה על מערכת גנרטיבית אשר מנגנת בפני עצמה אך נתונה להשפעות חיצוניות, כאשר היוצר מגיב לה ומשנה אותה תוך כדי פעולתה. כדי להפיח בה חיים, המערכת אמנם תלויה במי שבנה אותה, אך למן הרגע שניתנה לה הרשות – היא קיימת כיישות עצמאית, שיש להקשיב לה ולהגיב אליה, בהופעה דהאן יוצר סביבת פולחן אקסטית על ידי שימוש במערכות סינתזה אנלוגיות ובטקסטים ותפילות מהעולם האורתודוקסי.
לונה משה רואס, 2024, פלדת אל חלד וזכוכית, פארק מדרון יפו אוצרת: סמדר שינדלר הפסל לונה בנוי משלושה ירחים הנושקים זה לזה כשלושה מופעי ירח בו-זמניים. באחד מהירחים משובצת עדשת זכוכית אשר מאפשרת קליטה של קרני שמש ושבירתם על המדשאה שנפרשת על טיילת החוף. כך בתוך הפסל מתקיימת מערכת יחסים בין שני הכוכבים – השמש והירח. לבנה, סהר, ירח, לונה – הלוויין הטבעי היחיד של כדור הארץ, מסמל בתרבויות רבות מחזוריות והתחדשות ומחזיק בתוכו את הנסתר והקסום. היא מאירה ברוך רגעי טירוף, מספקת מחסה לזוגות אוהבים המגלים את אהבתם, ומפנה מקום לסיפורי לילה כמוסים. הפסל לונה מוקדש לעיר הלבנה והשוקקת ולאוהבי הלילה על כל מופעיו.
פעולה ללונה
אור אשכנזי
לפעמים, ותחת תנאים של עדינות, הקונבנציה לוכדת את המציאות. זו אישה מביטה על פסל, גוף חי שלוקח חלק במבט שמעניק הפסל לציבור. אור אשכנזי ממשיכה את הדיאלוגי שלה עם האמן משה רואס ועושה ״פעולה ללונה״.
והסלע תלוי ברוח
תמר בורר
שותף ליצירה, מוסיקאי, נגן צ'לו: תום קליין
תלבושת:קדם ששון
היצירה נוצרה בהשראת שירו של מחמוד דרוויש "את הארץ ברא" מספרו "זכר לשכחה".
מקור ההשראה לעבודה היא פואמה הטמונה בין שורות ספרו של מחמוד דרוויש "זכר לשיכחה", יומן מלחמה נוקב, כואב, חשוף ואמיץ, שכתב בזמן מגוריו בבירות במהלך מלחמת לבנון: "את הארץ ברא על גב לויתן והלויתן במים והמים על גב אבן והאבן על גב מלאך והמלאך על גב סלע והסלע תלוי ברוח לא בשמים ולא בארץ" דרוויש כותב בספרו שאת הפואמה הזו מצא בין כתבי חכם סופי, והיא למעשה תאור פילוסופי- פואטי של סיפור בריאת העולם. הטקסט מהווה תשתית למסע יצירתי המתבונן בסמלים כמשקפים מחוזות נפשיים, חברתיים פוליטיים. המוסיקאי והצ'לן תום קליין יצר מוסיקה מקורית למופע. תום ותמר יוצרים בשיתוף פעולה בשבע השנים האחרונות. לאורך שנות עבודתם המשותפת יצרו שלושה דואטים ( אי בלב יער, יצורים אדירים, SHINBONE) ושתי עבודות לאנסמבל (NOOR, הפוגה).
פסל ראש מאת אפרת נתן
ביצוע: שחר חנין
העמדה: עדו פדר
פסל ראש (1973) הוא המיצג הראשון של אפרת נתן בנוכחות קהל מזדמן ברחוב. במידה רבה בישרה עבודה זו על סוגה אמנותית של פעולות שקטות במרחב הציבורי שזכו להכרה בעקבות שרידותו של הדימוי המצולם. עבודות מסוג זה שמשלבות אמנות גוף ופיסול מינימליסטי, מתעצבות במרחב שהוא נטול הקשר מוסדי אמנותי, כאשר לעיתים עצם ההתרחשות מגבשת את תוכן העבודה. כך למשל, שם העבודה ניתן בעצם על ידי שני תיירים מזדמנים שהסתכלו על נתן צועדת בשעת בוקר לאורך הרחובות דיזנגוף ופרישמן כשראשה תחוב בפסל דיקט חלול בצורה של צלב, פלוס מתמטי או האות T. האחד אמר לשנייה, "Look! A Head Sculpture!". העבודה שוחזרה בתעורכה "מחוץ לקובייה" לש מוזיאון תל אביב, שם, הפרפורמר ניר וידן ביצע את ההליכה לאחר ההליכה המקורית של נתן לפני כארבעים שנים. היום, יוצב ״פסל ראש״ בפארק, היכן שנביט עליו אחרת.
ציירים על החוף
אפרת נתן,2023, פלדת אל חלד ואלומיניום צבוע, פארק מדרון יפו אוצרת: איה מירון היצירה היא סביבה פיסולית המוצבת עם הפנים לים סמוך לטיילת בפארק המדרון. היא מורכבת משלושה גופים חלולים בצורת האות T, המונחים אופקית על חצובות בגבהים שונים. המבנים החלולים פתוחים מקדימה למערב ומן הצדדים לצפון ולדרום. הם מזמינים את המבקרים להכניס את הראש לתוך הפסל, דרך פתח בתחתית, ולקבל מבט מדוייק מערבה אל ים-אופק-שמיים, כמו שמביטים בחלון או דרך מצלמה. הפתחים של כל אחד מהפסלים שונים וכך נחתכות מנוף-הים שלוש צורות שונות: ריבועית, מלבנית-אפקית ומלבנית-אנכית. דרך הפתחים בצידיי כל פסל אפשר לשמוע את הרוחות ואת המיית הגלים אחרת ממה ששומעים באויר הפתוח. האנשים שראשיהם בתוך הצורות למעשה עוטים מסכה גדולה על כל הראש והפנים בצורת T. הם נראים כמו יצורים היברידיים, פרפרים קדומים, חייזרים או משמר חופים מוזר.
Paradise
מתן כהן
בביצוע: דנאי פורת ועדי בלומנרייך
תלבושות: שחף שריקי
היצירה נוצרה במסגרת ׳רקדני בת-שבע יוצרים׳ בתמיכת קרן שרה ומיכאל סלע
שתי בנות שרות על כאב, חיים, לאומיות, מלחמה ושלום דרך עיבודים מחודשים של השירים האהובים מצלילי המוסיקה.
שערי כוכב
נועה יפה, 2023 פלדת אל חלד, פארק המדרון יפו אוצר: אודי אדלמן הפסל מדמה שבעה שערים המשובצים זה בתוך זה, שדרכם אפשר לעבור ולצפות באופק הים מצד אחד ובנמל יפו מהצד האחר. חומריותו המדמה מראָה משווה לפסל נראות חמקמקה כאשר השתקפות הסביבה כמעט ומעלימה אותו במבט החולף. הפסל עוסק ברעיון של שערים רוחניים ופיזיים – שערי כניסה למהגרים, שערי ניצחון, שערי לב ונפש, שערי התודעה ושערים אסטרליים. צורתו המונומנטלית של הפסל מזמינה את הצופה לעבור דרכו וללכת בתוכו.
שאול דהאן מלחין ואמן סאונד, חיי ופועל בירושלים. בוגר המחלקה למוזיקה חדשה והתכנית למחקר אמנותי בבית הספר מוסררה.
משה רואס (נולד ב-1981, ישראל) הוא פסל תל אביבי שעבודותיו חוקרות את השילוב בין עקרונות המודרניזם לבין הטרנספורמציה האלכימית של חומרים שונים. תוך שימוש בטכניקות מסורתיות לצד חומרים שנמצאו ונוצרו, רואס יוצר פסלים מופשטים. יצירותיו, הן מניפסט של נוסחה; לוגיקה החותרת תחת מאזן של משקלים וצורות. הגופים שלהם מעוררים את החושים של הצופה, יוצרים קולות בלתי-מוחשיים, ומפעילים מערכת מדויקת אך בלתי נראית שמתקשרת עם המציאות בתדרים מוצפנים. גישתו של רואס לחומרים היא טרנספורמטיבית, ומשלבת אלמנטים כמו עץ, מתכת וטקסטיל לתוך מבנים הרמוניים. עבודותיו מגלמות את המתח בין רכות לסכנה, ומזמינות מעורבות חושית ורגשית. רואס, בוגר המכללה להנדסה ולעיצוב שנקר ומכללת המדרשה לאמנות, פיתח את כישוריו באמצעות תכניות שהות וקורסים בינלאומיים. הוא ייסד את סדנת ההדפס במוזיאון פתח תקווה לאמנות ומלמד הדפסה למעלה מעשור. הוא זכה בפרסים כמו פרס טאלנט למצוינות ופרס משרד התרבות. פסליו נמצאים באוספים פרטיים וציבוריים, כגון, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף רוזנבלט, אוסף שוקן.
אור אשכנזי ילידת 1990 ירושלים. רקדנית, פרפורמרית ויוצרת. בוגרת האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, בחוג לתנועה ובמסלול לכוריאוגרפיה. כיוצרת אור פועלת בתפר שבין ריקוד ואמנות פלסטית ומתעניינת ברזולוציות משתנות של תנועה, נוכחות ורגש. יוצרת מתוך דיאלוג עם הטבע. יצרה את טרילוגיית העבודות: ״והרי יש לי מערכת יחסים עם השמש״ (2021), פסטיבל בין שמיים לארץ, ״יער״ (2022), פסטיבל צוללן, ״עץ ונחושת״ (2023), מוזיאון תל אביב לאמנות ואת ״ירח״ (2023), פסטיבל ירושלים לאמנויות. רקדנית בלהקת המחול יסמין גודר משנת 2019, פרפורמרית יוצרת בעבודותיה של האמנית הילה בן ארי, שחקנית ורקדנית במחזה ״מתאבל ללא קץ״ מאת חנוך לוין ובבימויו של ארי פולמן בתיאטרון הקאמרי, שותפה בעבודות למוסיקה ולמחול בהובלת ענת שמגר, משתתפת בעבודות מאת גיא גוטמן, איריס ארז, דניאל שופרא, תמי ליבוביץ׳ ועוד.
תמר בורר כוריאוגרפית, רקדנית, יוצרת בימתית, מורה למחול בוטו. החל משנת 1988 יוצרת, רוקדת ומופיעה עם עבודות סולו, דואטים ועבודות לאנסמבל על במות בארץ ובעולם. תמר זכתה בפרסים רבים וביניהם פרס אמן מבטיח מטעם קרן בוכמן היימן, ישראל, פרס אמן צעיר מטעם משרד החינוך התרבות והספורט, פרס אלבר-גאוביאר- הולנד-שוויץ. מלמדת סדנאות בוטו לרקדנים, אומנים רב תחומיים, שחקנים ומטפלים באומנויות, מורה לדמיון מודרך בבתי חולים שיקומיים בארץ ובעולם. מנחה ומלווה אומנותית תהליכי יצירה של יוצרים רב תחומיים, פרפורמרים, סטודנטים בפסטיבלים, אקדמיות למחול, הצגות תאטרון ועוד. מרבה לשתף פעולה עם אומנים מתחומים שונים, כגון: מוסיקה, קולנוע, ספרות, צילום, פיסול ועיצוב פלסטי. החל משנת 1992 תמר נתמכת על ידי מדור המחול של מנהל התרבות, מפעל הפיס, קרן ת"א ע"ש יהושוע רבינוביץ' וגופים פרטיים שונים. ממייסדות עמותת הכוריאוגרפים בה היא חברה פעילה החל משנת 1995. מזה 16 שנים, מייסדת ומנהלת אומנותית של סטודיו בוהו – מקום לאמנות המופע, בקרית המלאכה, תא: מקום לאמנות רב תחומית ניסיונית וחדישה: בית ליצירה, מופעים ומפגשים עם מגוון קהלים.
תום אמבש קליין צ׳לן ומלחין. גוף עבודתו כולל הלחנה לאנסמבלים, עבודות תלויות-מקום, מוסיקה למחול ואלתור. הופיע בפסטיבלים בארץ ובעולם, ביניהם פסטיבל ישראל, חשיפה בינלאומית סוזן דלל, פסטיבל מקודשת, צליל מעודכן, פצ׳ה קוצ׳ה ת״א, .Hangartfest Italy, CIRCE Georgia. קליין הינו מייסד שותף של קולקטיב ״סדק״, קבוצה רב-תחומית ירושלמית היוצרת ופועלת לקידום אמנות ניסיונית ומתחדשת. מרצה בבית הספר לאמנות מוסררה, ורכז מגמת המוסיקה בתיכון הישראלי למדעים ואומנויות (יאסא). בעל תואר ראשון ושני בקומפוזיציה מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, וזוכה מלגות מטעם משרדהתרבות, קרן שרת, קרן סידאי ומפעל הפיס.
אפרת נתן אפרת נתן, יוצרת הפסל, חיה בתל אביב-יפו. בחודש מאי בשנת 1973, אחרי מצעד יום העצמאות, יצרה מיצג ברחובות פרישמן ודיזנגוף כשהיא עוטה על ראשה פסל בצורת T. לימים זיהתה נתן את הצורה הזאת כצורת בית הילדים בקיבוץ כפר רופין בו גדלה.
מתן כהן מתן הוא רקדן ויוצר עצמאי. מתן נולד בחיפה ב1993. למד מחול בתיכון לאומנויות ׳רעות׳ ולאחר מכן במסלול להכשרת רקדנים של ביכורי העתים. ב-2013, הצטרף לאנסמבל בת-שבע ומ-2016-2024 רקד בלהקת המחול בת-שבע. במסגרת ערבי היוצרים של רקדני הלהקה מתן יצר מספר יצירות, לבמה ולוידאו. סרטו, 'Composure' הוצג במספר פסטיבלים ברחבי העולם וזכה בפרסים. כיום מתן תלמיד לפילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה, מלמד מחול וגאגא- שפת התנועה של אוהד נהרין, מתרגל מסור של מדיטציית ויפאסנה ואיינגר יוגה.
נועה יפה היא בוגרת תוכנית התואר הראשון ולימודי ההמשך של המדרשה לאמנות בבית ברל. היא הציגה תערוכות יחיד במרכז לאמנות עכשווית CCA תל אביב, בסדנאות האמנים, Kunstraum Kreuzberg/Bethanien בברלין, במוזיאון בת ים ועוד. עבודותיה הוצגו בתערוכות קבוצתיות רבות, בין השאר ב Museum für Kunst und Gewerbe, Hamburg, במוזיאון ישראל בירושלים ובמוזיאון תל אביב לאמנות עכשווית. היא זכתה במספר מלגות ופרסים, בין השאר מלגת ארטיס, אאוטסט, קרן רבינוביץ, מלגת קרן אמריקה־ישראל ומפעל הפיס. עבודותיה נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים.
