מסתכלות לעבר האופק: מופיע פולחן חדש. עבודתו עדיין איננה בהירה לנו, ואף מעוררת שאלות וחרדה. עם זאת, נגלית לעיננו, התגייסות של אמנים לשדה משמעות שעולם האמנות יכול לייצר עבורנו, בני האדם.

EN

תערוכה להקתית 3: Pull-down
נעה יצחקי, מעיין כהן מרציאנו, עודד קוממי

  • בכורה
  • מחול ופרפורמנס
  • עירום מלא

רכישת כרטיסים

בתערוכה להקתית זו שלושה יוצרים ״צעירים״ יורדים למקלט במרכז העניינים של עולם האמנות. הם מוצאים את הנפרד ואת המשותף הן בצורה והן בתוכן, כדי שעבודותיהם יוכלו לגעת זו בזו, ולהתנסות באקלים חדש מתחת לאדמה. הם נמשכים למטה יחד, דווקא שם לחקור ולשרוד. שלוש העבודות – סולו, דואט וטריו – מציגות את מצב העניינים של דור הפוסט-פוסט-מגדר-ביקורת-פוליטיקה. יחדיו, הם מוצאים מקום להתמודד עם העדר העתיד ועם ההווה הסתום, בכוח להקת פוסט-פאנק של שלוש נשים אשר עושות מחווה לאיבון ריינר; גברים עירומים כאובייקטים; וטקסט של נביאה אנדרוגנית.

אירוע זה כולל מספר מופעים.

Trio Hey!
Whom of a kind
neo g

  • חמישי 7.7
    20:00
  • שישי 8.7
    20:00

CCA Tel Aviv-Yafo
120 דק'

  • טל קרונקופ
  • טל קרונקופ
  • טל קרונקופ

Trio Hey!
נעה יצחקי

שלוש רוקדות - אוסף של גופים לא מאורגנים נפגשים בלב העיר בערות מלאה.
העולם שלנו הוא ריקוד (a dance). הריקוד הוא פעולה נאמנה של חיים, תנועה שאינה מוסדרת.
אנחנו כורות אפשרויות לרקוד מתוך צורות בסיסיות - משקל הגוף, יומיומיותו. שימוש בכח ומומנטום. מעגל. קצב.
אנחנו זורקות איברים, נשענות זו על זו, מתנגשות זו בזו, בודקות עד כמה קרוב אפשר להיות.
Trio Hey! משוחחת עם איבון ריינר ועם 'NO manifesto' שכתבה ב1964. ומשיבה לה - כן! כן לריקוד, כן לריגוש, כן לבשר, לתשוקה, לסכנה, ליחד.
הריקוד מניף ידיים, דוחף מעלה ונוחת. זורק רגל, מקשית גב. זז לספירה של שמונה. שובושוב.
הגרביטציה היא כוריאוגרפיה.
והכוריאוגרפיה היא גרביטציה
בואו
איתנו
למטה

היצירה עלתה לראשונה במסגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, אירועי פינאלה 2021

  • מאת נעה יצחקי
  • משתתפות לילה רומא ויסלברג, עינב רוזוליו, נעה יצחקי
  • שותפות בפיתוח חומרים דורי כהן פורסטר, נועה חלפי

אודות נעה יצחקי

  • תמר לם
  • תמר לם
  • דויד קפלן

Whom of a kind
מעיין כהן מרציאנו

בעבודה Whom of a kind מעיין ממשיכה במחקר המעמיק בגוף העירום, הפעם עם הגוף הגברי, בשיתוף עם ניר וידן, ונדי יואל. מעיין משתמשת באומנות הגוף, ובאומנות פלסטית בכדי לשים זרקור על הגוף הגברי. לפרק אותו, 'לצמצם' אותו לחומר, וללוש אותו, בכדי לייצר בזמן אמת אפשרויות מבט חדשות ושונות עליו. זהו דיון ויזואלי מתמשך,מעמיק, מכביד, ומשחרר, בגוף הגברי, בתפיסות וזהויות גבריות, וביחסים של אלה עם אומנות.

העבודה נהנתה מתמיכת תכנית הרזידנסי של מרכז 'כלים', ומשהות אמן במרכז לאמנות עכשווית CCA.

  • כוריאוגרפיה מעיין כהן מרציאנו
  • פרפורמרים שותפים ליצירה ניר וידן, נדי יואל
  • ייעוץ אמנתי ארי טפרברג
  • בניית אובייקטים שוצי
  • תודות איילה פרנקל, נטלי צוקרמן, זוהר שואף

אודות מעיין כהן מרציאנו

  • טל גלאון
  • טל גלאון
  • טל גלאון

neo g
עודד קוממי

אווירת נעורים ממכרת מרחפת באוויר, בהווה הנצחי שבו נערה מחליטה להציע ולהדגים התארגנות חברתית חדשה. כזו ששואבת את מקורותיה מסמלי תרבות קנוניים אבל בוחרת למקם אותם אי שם בעתיד לא ידוע. התוצאה היא מעין הווה סמיך שבו הנוסטלגי והנבואי מתמזגים לכדי מציאות מטרידה - עידן נעורי-פסטורלי של שימוש ממכר בשפה ההולכת ומתפרקת, זו הקורסת אל מקורותיה, מאבדת את משמעותה ומבקשת להיברא מחדש עבור ציוויליזציה חדשה.

היצירה עלתה לראשונה במסגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, אירועי פינאלה 2021

  • בימוי, טקסט ועיצוב עודד קוממי
  • עם ועל ידי יעל וייס

אודות עודד קוממי